לפני כמעט 2 עשורים, כשפרצה מגפת הסארס הסתכלנו בהשתאות על תושבי סין המסתובבים עם מסכות על הפנים עוד זמן רב אחרי שהמגפה ירדה מכותרות החדשות. זה היה כל כך רחוק מאתנו. אבל לחיים יש דרך משלהם והנה כבר שנה מאז שהמסכות נכנסו גם אל חיינו ועושה רושם שהן תישארנה אתנו עוד זמן מה.
אני מקפידה על עטית מסכה, גם כשאני מלמדת. זה באמת קושי עצום לדבר במשך 3-6 שעות ברצף עם מסכה, דיבור שבגלל המסכה חייב להיות חזק יותר (כי שומעים אותי פחות טוב) והרבה יותר קשה להתגבר על רעשי רקע. אני מקפידה על זה בשביל עצמי ועבור התלמידות שלי, אבל ברגע האפשרי הראשון כשאני לבד- אני חייבת להסיר אותה, לייבש את הפנים, לנשום רגע ולאסוף את עצמי.
משום מה כשאני עם מסכה אני מרגישה שקשה לי להתרכז, כמו זבוב שיושב לנו על השיער. הוא לא באמת מפריע אבל אנחנו כל הזמן מודעים לזה שהוא שם ולכן הריכוז נפגע. וגם כך ריכוז הוא לא משהו שבא לי בקלות. כל מי שמכיר.ה אותי יודע.ת שאחד הכישרונות הגדולים שלי הוא לאבד דברים שאני מניחה מהיד מבלי שזזתי מהמקום אפילו מילימטר. מניחה ומיד מחפשת היכן הנחתי. לא תכונה להתגאות ב,ה אבל, אי אפשר להיות מושלמת 😊
אז בפינת ה'להפוך את הדפקט לאפקט' או לפחות 'להפוך את הבעיה ליצירה' החלטתי למצוא פתרון יצירתי לכך שכשאני מסירה את המסכה לכמה דקות – אני לא זוכרת היכן הנחתי אותה.
אספתי את כל החרוזים שמצאתי בבית, זה לא הרבה כי לא מזמן סידרתי ופיניתי את מרבית החרוזים. חשבתי שלא אזדקק להם. אה-הה, איזו טעות! ברור שהייתי צריכה להשאיר אותם. אבל לא השארתי ולא רציתי לחכות, אז הכנתי לעצמי, ממה שהיה בבית, כמה שרשראות למסכות. שרשראות שאוכל להעביר ממסכה למסכה והן גם תשמורנה שלא אאבד את המסכות וגם תשמשנה כתכשיט.
צריך:
חרוזים, 70 ס"מ חוט דייגים, 2 חרוזי מעיכה, 2 סוגרים לשרשרת (נקראים סוגרי קרבינה) ופלאייר.
אופן ההכנה:
-
משחילים את החוט דרך חרוז מעיכה ואחריו דרך הלולאה של הסוגר (הסוגר שלי בצורת לב. זה לא מחייב, זה פשוט מה שהיה לי)
-
מחזירים את החוט אל תוך חרוז המעיכה ומועכים אותו בעזרת הפלאייר. בצורה הזו החוט לא "יברח".
-
החרוז לאחר המעיכה
-
משחילים את החרוזים בדוגמה הרצויה ומסיימים עם חרוז מעיכה וסוגר קרבינה נוסף, באותו האופן כמו שחיברנו אותם בהתחלה. מקפידים להצמיד את חרוז המעיכה והסוגר אל שרשרת החרוזים, שלא יהיה רווח.
-
את שארית חוט הדייג משחילים דרך שני החרוזים האחרונים וגוזרים את העודף (לא אמור להישאר עודף משמעותי).
-
מחברים את הסוגרים אל המסכה וזהו. יש לנו שרשרת למסכה.
-
כעת ניתן לעטת את המסכה כאשר השרשרת על העורף
-
וכשמסירים את המסכה היא נשארת תלויה כמו תליון של שרשרת
בזכות הסוגרים שחיברנו לקצות השרשרת ניתן להחליף מסכה כשמגיע הזמן.
חשוב:
אני השתמשתי בחרוזים גדלים וכבדים יחסית כי זה מה שהיה לי בבית. לחרוזים כבדים יש נוכחות, אבל הם מושכים את החלק התחתון של המסכה ומרחיקים אותו מעט מהפה. אז לשיקולכן.
אני רוצה להכין לי כאלה, בצבעים נוספים עם חרוזים קטנים יותר אז צפו פוסט המשך.
מה עוד חשוב?
תודה לבנות המקסימות שהכינו כרטיסי גירוד בעקבות ההדרכה שלי לפסח ושיתפו אותי בתמונות, בסרטונים וברעיונות שלהן לשימושים נוספים מאותו הרעיון. שימחתן אותי ברמות שאין לתאר.
אם גם אתן מכינות שרשראות או דברים דומים בעקבות הפוסט הזה- יהיה נפלא אם תשתפו אותי או תתייגו אותי על התמונות.
להתראות ביצירות,
רחלי
לפוסט הזה יש 4 תגובות
זה רעיון…
כרגיל הצלחת להפתיע
יופי של רעיון .כרגיל אצלך גם יעיל ומועיל
שבת שלום ומבורך
תודה רבה
והכי כיף שתיכף לא נצטרך אותן כלל
יופי של רעיון וכרגיל אצלך יעיל ומועיל
שבת שלום